ספקטרום
יצירת תוכנית מגירה להורים לילד עם צרכים מיוחדים
ר. שלישי אחהצ, שיחה טלפונית.
״חברה נתנה לי את המספר שלך, אמרה שעזרת לה. גם הילד שלי על הספקטרום.
בצד הרחוק של הספקטרום, ותכלס כבר לא ילד.
הוא כבר בן 24
הילד-כבר-לא-ילד שלי״.
והשיחה מתגלגלת.
הגילוי, ההתמודדות, המסגרות, האמונה שיכול, וההוכחות: עובד, יש לו חברים, אולי אפילו התחלה של אהבה.
והיא שם כל הדרך איתו, עם אבן כבדה שיושבת לה על הלב -
מה יהיה כשאנחנו ההורים לא נוכל להיות בשבילו, לתווך, לוודא.
בן 24 אבל צריך הורים לתמיד, ואנחנו בני שישים עוד רגע.
ר' פונה אלי כדי להערך לעתיד.
"תוכלו להחליט מי יחליף אתכם אם לא תוכלו לטפל בו בעצמכם. מסמכים שיופקדו במשרד המשפטים, ברור ומסודר, לפי הבחירות והרצונות שלכם"
ולא רק.
"נוכל לתת הנחיות, ממש מה ואיך. אתם יודעים מה טוב לו, מה מרגיע, איזה מטפלים, איזו סביבה בריאה לו. את הכל אפשר לכתוב, והמידע הזה יהיה בפני כל מי שיחליט בהמשך. לרבות את מי אנחנו רוצים לבקש שיכנס בנעליכם בעתיד. בין אם האחים, או עמותה או לפצל"
בפגישה הראשונה אני מראיינת, לומדת את המצב נכון להיום, מה חשוב לנו לשמר, שידעו ויזכרו.
למשל:
מגיל צעיר ר. עושה לילד שלה רייקי. זה זמן שלהם, זה מרגיע אותו, זה מרגיע אותה. יש בהם אמונה בדבר וזה עובד להם. ביקשה לשמר. להנחות שידעו שרייקי זו שפה עבורנו. אז כתבנו במסמך הבעת רצון.
ויש אחים, ומאד מחוברים. אבל ההורים לא רוצים להכביד על האחים. אז חשבנו, התלבטו, והוחלט.
האחים יחליפו את ההורים לעניינים שבלב, באורחות החיים. באיפה ואיך. הם יודעים. אבל ענייני כסף העברנו לבן דוד (״כולם יודעים במשפחה שהוא איש הפיננסים. ינהל אקסל מושלם וישקיע בתבונה״).
חילקנו, איזנו, וכינסנו את כולם שיכירו את תכנית המגירה: מסמך הבעת רצון - אם יבואו ימים שההורים יהיו אבל לא יוכלו עוד. וצוואה ליום שאחריהם.
והיום שאחרי פחות מעורפל, והיום שעכשיו יותר רגוע.
—-
**גילוי נאות: אני משתפת בסיטואציות מהחיים אבל מביאה אותן כאן עטופות בדמויות אחרות ובנסיבות חיים שונות מהמציאות.