אמ;לק

אז מה ההורים שלכם חושבים עליכם? את הילדה האחראית שזמינה להם?

אתה הילד שעמוס ועדיף לא להפריע לו עכשיו?

אני עובדת עם משפחות, ומגלה שוב ושוב איך אנחנו תמיד ילדים מול ההורים שלנו, ולרוב מתנהלים בדפוסים שאימצנו בילדות. האחות הבכורה, האח הצעיר, הסנדוויצ׳ים, הילדה היחידה. קטע מפתיע. בכל גיל, עדיין בתפקיד שלקחנו בגיל 8.

ודיסקליימר:
אני עושה הכללות גסות לגמרי, כל האמור בלשון זכר נכון גם בלשון נקבה, בינארי, בינארית ואחר ואחרת גם. וכמובן, מאחדת סיפורים של עשרות לקוחות לנרטיב אחד.

אז מתי אני פוגשת את המשפחות? אני מלווה אנשים שבוחרים לקחת את השליטה על העתיד שלהם, ולהכין מראש ייפוי כוח מתמשך - שאם חלילה יום אחד יהיו במצב שלא יכולים לנהל את העניינים שלהם, מראש לקבוע מי ינהל עבורם, מה ואיך. כל זה כדי שלא יצטרכו בעתיד מעורבות של בימ״ש ומינוי אפוטרופוס.

והכי קל לזהות את הבכורה והקטנצ’יק.

#הבכורה. לא תמיד הבכורה כרונולוגית, אבל זאת שלוקחת חזק ללב, זמינה להורים, מפעילים אותה על כל מיני, כי היא שמגיבה להם זריז ביומיום. לרוב מתרעמת על התפקיד מול האחים - אבל זה גם מגדיר לה את עצמה. אם הם 2 אחים בלבד, היא פחות סלחנית לאח.ות שלא סוחב כמוה. אם הם יותר אחים או מהמין ההפוך, היא תקבל הרבה יותר ריספקט (ארוז עם הרבה ציניות וצחוקים של אחים), והיא תחיה יותר בשלום עם תפקיד הבכורה.

#הצעיר. לא פעם מופיע גבר ענק, אבל עדיין בתפקיד הילד הצעיר, הקטנצ׳יק של הבית. ההורים יודעים לא להפריע לו. יש כל מיני הסברים לסיטואציה, לא פעם קשור לבתזוג.בנזוג ששואב את הצעיר לכיוון המשפחה שלו, לעיתים ההורה יגיד בחצי פה שתמיד היה קצת חלש יותר, ולכן נסחף לצד ההוא והתרחק מהמשפחה הגרעינית שלו. לפעמים זה לא הזוגיות, אלא הסבר שאוב לעבודה תובענית, לפעמים פשוט גר רחוק. זה יכול להיות ביבשת אחרת אבל גם 40 דקות נסיעה - זה רק עניין של תפיסה. כך או אחרת, ההורה חצי מתנצל ומסביר לי שהצעיר פחות זמין. אולי לא נטריח אותו לייפוי כוח שמכינים.

וכאן תורי להקשיב ולהציג אפשרות אחרת.
(ושומעת ביקורת מקולגות שנמנעים מהנושאים האלה, שבשבילי הם לב הסיפור)

ייפוי הכוח המתמשך הוא מסמך משמעותי מאד. למי את.ה בוחר לתת את הכוח לפעול בשמך ברכוש שלך - גישה לכל החסכונות והחשבונות? להחליט ולחתום בשמך על מסמכים רפואיים, החלטה והסכמה לניתוח כלשהו? להחליט אם ומתי להוציא אותך מהבית למוסד סיעודי, ולאיזה מקום?

זה מסמך משמעותי מאד, וצריך להחליט טוב-טוב למי אנחנו נותנים את הכוח להחליט במקומנו איך יתנהלו החיים שלנו, אם ישתנה מצבנו לרעה, ונהיה חלילה חסרי אונים.

ואני חוששת שהבכורה תשא לבד באחריות, לבד בהחלטות. תתהפך במיטה בלילה, כובד האחריות מוטל רק עליה. לא קל יהיה לה להיות מיופת כוח לבד.

ואני חוששת שהצעיר יורחק רשמית מהלופ. שיגלה שברגע האמת - ההורה שלו קבע שלא סומך עליו ולא יעזר בו.

אלה לא החלטות שלי לעשות, אבל כן אחריות שלי לשתף מהנסיון שצברתי. אנחנו מדמיינים יחד נסיבות עתידיות, חושבים על הבחירות, מבינים את ההשלכות. מגיעים אלי במחשבה למנות את הבכורה כמיופת כוח יחידה, כמו בבנק. ולרוב נמצא יחד פתרון שלא ישען רק על אחת וניצור סנריו חדש וייפוי כוח מאוזן ועמיד יותר. על הדרך, סוגרים מעגלים שהיו פתוחים יותר מדי זמן.
כי הסיפור המרכזי בעריכה של ייפוי כוח מתמשך זה לא רק הניירת המשפטית. אלא עיצוב העתיד שלנו עם האנשים שאנחנו סומכים עליהם הכי בעולם. וברוב המשפחות - הבכורה צריכה לדעת שהיא לא לבד נושאת בנטל, והצעיר צריך לדעת שסומכים עליו שיהיה שם בלב שלם.

ויותר מזה: התכוננו לעתיד והפירות כבר בהווה (אבל זה כבר למאמר אחר על איוורורים ותיקונים משפחתיים...)